ניצוץ זה כל הסיפור?

מארי קונדו - "רוצה להפיץ שמחה דרך סדר" 
מארי קונדו היא יועצת ארגון וסדר יפנית, ספרה "סוד הקסם היפני" (2011) היה לרב מכר ביפן ואירופה. בנוסף, השתתפה בסדרה שעלתה בנטפליקס ב-2019 בשם "עושים סדר עם מארי קונדו" בה היא נכנסת  עם חיוכים ושמחת חיים לבתיהם של אמריקאים אגרניים, ומבולגנים ועושה להם סדר מתוך הרצון האמיתי להביא להם שינוי ושמחה לבית. 

מה השיטה? 
'שיטת קון-מארי' - חיפוש הניצוץ. מארי מציעה לנו לעשות ערימה של הדברים שברשותינו, לדוגמא - בגדים, להחזיק את הבגד ולהרגיש... האם יש לו "ניצוץ" או לא? אם יש לו "ניצוץ" - להשאיר... אם לא - "השליכוהו לתנינים". במילים אחרות... הרגישו האם החפץ הזה גורם לכם לשמחה, זה יעזור לכם להחליט מה להשאיר ואם בכלל שווה לכם להשאיר משהו שהוא פשוט סתם בחייכם ולא גורם לכם לשמחה (אל תנסו את זה על ההורים שלכם).

את הסדר היא מציעה לחלק לקטגוריות: בגדים, ספרים, ניירת, קומונו (מטבח, חדר אמבטיה, מחסן ושונות..) ולבסוף, חפצים בעל ערך סנטימנטלי. 

מתוך האינסטגרם של מארי קונדו

בדקתי את השיטה

צפיתי בסדרה, הספיקו לי שני פרקים בשביל לקלוט את העניין. משפחה אמריקאית, אגרנות, בלאגן, ערימה, חיפוש אחר ניצוץ, סדר, ארגון מחדש, שמחה. עשיתי ערימה של בגדים וחפצים, אחזתי כל חפץ ובגד, חשבתי עם עצמי..."האם יש בו ניצוץ?" נשמע מצחיק? אבל זה עבד. אני לא בחורה אגרנית אבל כן עם הערכה לחפצים ובגדים, נאחזתי בדברים שיכולתי פשוט לשחרר מהם, רק הייתי צריכה דחיפה קטנה מקונדו. זה מאוד פשוט וגם מאוד משמח, בלי ציניות. 

אמריקאים .Vs ישראליים
כששוחחתי עם חברה שלי על שיטת הניצוץ, היא העלתה בפני את העובדה שיש לנו הישראלים משהו שאין לאמריקאים... את פסח! (ליהודים האמריקאים אולי כן... אבל נו... אתם יודעים...). עכשיו, לאחר שהרמנו לעצמנו, אין דרך לברוח מהחג הזה וריטואל הניקיון הכל כך ארוך אך מסתבר הכרחי. במדינה שבה נהוג לבצע נקיונות, לסדר ולהתחדש, מצופה מאיתנו הישראלים להיות כמה שפחות אגרניים ולאמץ, לפחות פעם בשנה את מנהג הסדר והנקיון היסודי. 

 

תמונה: פוטוליה

האם בלאגן היא מילה גסה?
קשה להימנע משיפוטיות בכל הנוגע לבלאגן וחוסר סדר, למה זה? ביקרתי אצל חברה שלי בלונדון, הבית שלה היה נראה כמו אחרי הפצצה (נראה לי שקיבלתי מושג איך נראתה הירושימה - חסכתי מכם את התמונות). שאלתי אותה  בעין עקומה איך היא מסתדרת עם כל הבלאגן, ואיך היא מוצאת משהו בכלל בתוך כל זה, והיא ענתה לי "את תצחקי, אבל אני אוהבת את זה. אם מסדרים לי את הבלאגן אני משתגעת". לא ידעתי שאפשר לסדר בלאגן... אבל הנה למדתי משהו חדש, וגם, לא הבנתי מאיפה החוצפה שלי לחשוב ולהניח שיהיה לה יותר טוב אם רק יהיה לה סדר? כמו כל דבר, גם כאן זה עניין של צורך. סדר גורם לך לתחושת שליטה לעומת הבלאגן שאוטומטית מתקשר לנו לכאוס ואיבוד שליטה. האם כך הדבר? 

תמונה: פוטוליה

אם נסכם
השיטה של מארי קונדו עובדת, אם שמים את הציניות בצד. היא עובדת והיא מאוד פשוטה. עם כל הרצון לסדר ונקיון והשאיפה לחיים טובים ושמחים יותר בעקבותיו, זו לא נוסחאת קסם אבל בהחלט עושה טוב לכם ולדירה. לקחתי את הטיפ הזה של הניצוץ גם לחיים עצמם. יש דברים ששווה להיאחז בהם ויש כאלה שלא, וזה כייף לשחרר מדברים שאין בהם ניצוץ. מה עוד? לא אזלזל יותר בכוחו של חג הפסח, הנקיונות והסדר. וגם, משאירה מקום של כבוד וחוסר שיפוטיות כלפי אנשים שבוחרים לחיות בבלאגן, כל עוד זה עושה להם טוב ועובד להם... אז למי אכפת?

הלכתי לחפש ניצוצות